Acharei-Mot/ Kedoshim 5769

Rabbi Ari Kahn

In Search of Holiness

Parshat Kedoshim begins with an invitation which includes

the entire congregation in a unique directive:

‫ויקרא פרק יט‬

‫(ב) דַבֵר אֶל כָל עֲדַת בְנֵי יִשְרָאֵל‬:‫(א) וַיְדַבֵר ה’ אֶל מֹשֶה לֵאמֹר‬
:‫וְאמַרְתָ אֲלֵהֶם קְדֹשִים תִהְיו כִי קָדוש אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם‬
1. And God spoke to Moshe, saying, 2. Speak to all the
congregation of the People of Israel, and say to them,
'You shall be holy; for I, The Eternal and Almighty God,
am holy. Vayikra 19:1,2

Instead of the customary “God spoke to Moshe, saying”, the

Torah adds the instruction to speak to the entire
congregation. Presumably, whatever message is to be
shared is of the utmost importance, and concerns the entire
congregation. The words that immediately follow are, “you
shall be holy…;”, yet the Torah does not define holiness, or
even tell us precisely what to do to achieve holiness.

Holiness
There are three possible solutions for this dilemma: First, the
concept of holiness has already been defined, and this
directive refers to something previously taught to the
congregation; second, the concept and precepts of holiness
will be taught in the verses which follow. The third possibility
requires more careful scrutiny; namely, holiness stands on
its own as an independent ethic which operates in the
already-familiar framework of Jewish life.
‫‪The Ramban,1 in a celebrated passage in his Commentary on‬‬
‫‪the Torah, argues for this third interpretation. He posits that‬‬
‫‪holiness is an additional dimension realm of performance of‬‬
‫‪existing commandments; in a sense, it is an overarching goal‬‬
‫‪of all commandments. Mitzvot should not be performed in‬‬
‫‪order to provide a perfunctory check on a proverbial‬‬
‫‪checklist. Rather, a mitzvah should be the woof and warp of‬‬
‫‪a profound relationship with God, threads that come‬‬
‫‪together to create a fabric of holiness. The performance of a‬‬
‫‪mitzva should be transformative, helping the individual‬‬
‫‪achieve holiness.‬‬

‫‪Rashi approaches this passage from a different angle: First,‬‬

‫‪he asks what we can learn about the concept of holiness‬‬
‫‪from the context of this parsha; then, he examines the‬‬
‫‪reason that the entire congregation is involved at this‬‬
‫‪particular juncture.‬‬

‫‪Rashi looks back to the previous section, and teaches that‬‬

‫‪we must avoid illicit sexual relationships in order to achieve‬‬
‫‪holiness. The section which immediately preceded Kedoshim,‬‬
‫‪the last section of Acharei-Mot, lists the various prohibited‬‬
‫‪sexual unions. This theme connects the two parshiot: The‬‬
‫‪holiness of Kedoshim is achieved by avoiding the‬‬
‫‪relationships taught in Acharei-Mot.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪See Ramban Vayikra 19:2‬‬
‫רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב‬
‫והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין‪ ,‬א"כ ימצא בעל התאוה‬
‫מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות‪ ,‬ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו‪ ,‬וידבר כרצונו בכל הנבלות‪ ,‬שלא הוזכר איסור‬
‫זה בתורה‪ ,‬והנה יהיה נבל ברשות התורה‪:‬‬
‫לפיכך בא הכתוב‪ ,‬אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי‪ ,‬וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות‪ .‬ימעט במשגל‪ ,‬כענין‬
‫שאמרו (ברכות כב א) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין‪ ,‬ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו‪.‬‬
‫ויקדש עצמו מן היין במיעוטו‪ ,‬כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש‪ ,‬ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט‪ .‬וכן‬
‫יפריש עצמו מן הטומאה‪ ,‬אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה‪ ,‬כענין שהזכירו (חגיגה יח ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים‪ ,‬וכמו‬
‫שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן‪ .‬וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור‬
‫הנמאס‪ ,‬כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה‪ ,‬ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות‪ ,‬כמה שאמרו על רבי חייא‬
‫שלא שח שיחה בטלה מימיו‪:‬‬
‫באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית‪ ,‬אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי‪ ,‬עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות‬
‫בידיו וגופו‪ ,‬כמו שאמרו (ברכות נג ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים‪ ,‬והייתם קדושים אלו מים אחרונים‪ ,‬כי קדוש זה שמן ערב‪ .‬כי‬
‫אע"פ שאלו מצות מדבריהם‪ ,‬עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר‪ ,‬שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם‬
‫במותרות ובכיעורים‪:‬‬
On the other hand, when explaining the reason why the
entire People of Israel is gathered, Rashi offers what seems
to be a contradictory explanation:

‫רש"י על ויקרא פרק יט פסוק ב‬

(‫ ת"כ) מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל‬.‫ (ויקרא רבה‬- ‫ב) דבר אל כל עדת בני ישראל‬
‫מפני שרוב גופי תורה תלוין בה‬:

Speak to all the congregation of the People of

Israel – This indicates that this was spoken to the
entire assembly because the essence of the Torah is
dependent on what is taught in this section.

This creates an awkward division between two halves of a

verse which otherwise would appear seamless: If the entire
nation is gathered to hear something essential, something
new - which is not a continuation of the immediately
preceding verses, then the commandment to be holy
becomes disjointed, disconnected – a dangling modifier of
the previous chapter.

Ten Commandments - Repeated

The source of Rashi’s comment is found in the Midrash,
where an explanation is provided for what is meant by the
“essence” of the Torah.

‫מדרש רבה ויקרא פרשה כד פסקה ה‬

‫תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה ר' לוי אמר מפני‬
‫שעשרת הדברות כלולין בתוכה אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם לא יהיה לך‬
‫וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי זכור‬
‫את יום השבת וכתיב הכא את שבתתי תשמורו כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא‬
‫איש אמו ואביו תיראו לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך לא תנאף וכתיב‬
‫הכא מות יומת הנואף והנואפת לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו לא תענה וכתיב הכא‬
‫לא תלך רכיל לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך‬
5. R. Hiyya taught: This section was spoken in the
presence of a gathering of the whole assembly,
because most of the essential principles of the Torah
are attached to it. R. Levi said: Because the Ten
Commandments are included therein. Thus: (1) I am the
Lord thy God (Shmot 20, 2) and here it is written, I am
 the Lord your God (Vayikra 19, 3); (2) Thou shalt have
no other gods (Shmot 20, 3) and here it is written, Nor
make to yourselves molten gods (Vayikra 19, 4); (3)
Thou shalt not take the name of the Lord thy God in
vain (Shmot 20, 7) and here it is written, And ye shall
not swear by My name falsely (Vayikra 19, 12); (4)
Remember the sabbath day (Shmot 20, 8) and here it is
written, And ye shall keep My sabbaths (Vayikra 19, 3);
(5) Honour thy father and thy mother (Shmot 20, 12)
and here it is written, Ye shall fear every man his
mother, and his father (Vayikra 19, 3); (6) Thou shalt
not murder (Shmot 20, 13) and here it is written,
Neither shalt thou stand idly by the blood of thy
neighbor (Vayikra 19,16); (7) Thou shalt not commit
adultery (Shmot 20, 13) and here it is written, Both the
adulterer and the adulteress shall surely be put to
death (Vayikra 20, 10); (8) Thou shalt not steal (Shmot
20, 13) and here it is written, Ye shall not steal (Vayikra
19, 11); (9) Thou shalt not bear false witness (Shmot
20, 13) and here it is written, Thou shalt not go up and
down as a talebearer (Vayikra 19, 16); (10) Thou shalt
not covet... any thing that is thy neighbor's (Shmot 20,
14) and here it is written, Thou shalt love thy neighbor
as thyself (Vayikra 19, 18). Midrash Rabbah Vayikra
24:5

Although Rashi quotes only the opinion of Rav Hiya, that

essential aspects of the Torah are included in our parsha,
Rav Levi's opinion is more specific: This section is a
restatement of a very essential aspect of the Torah indeed:
the Ten Commandments. There seems to be no contradiction
between these two opinions; Rav Levi specifies the essential
aspect of the Torah that Rav Hiya refers to generally. How
does this impact our discussion of holiness? Apparently Rav
Levi understands that the holiness referred to in our verse is
achieved by adhering to the laws that follow, “the essential
laws of the Torah” – the Ten Commandments.

Identifying Holiness
What bothers Rashi and the Ramban, what bothered the
Talmudic scholars before them, is the difficulty in identifying
holiness: Despite the centrality of the concept of holiness to
Judaism, up until this point of the Torah "holiness" as a
concept has been remarkably scarce. The first use of the
word is in the context of the Sabbath day, blessed and
consecrated by God in the opening chapters of Bereishit. The
holiness with which the seventh day has been endowed is
theocentric, without a human side or element. Shabbat is
holy because God created and God rested; God deemed it
holy. Man is not involved, not part of the equation. Only
much later in history is man commanded, or even permitted,
to take part in the holiness of Shabbat.2 In this context,
holiness is time – oriented, as is the case regarding the
various holidays.

In the Book of Shmot, we find holiness related to space:

Moshe is told that the land on which he stands is holy3. And
when Moshe and the Jews break into ecstatic song after the
Splitting of the Sea, they express their vision of the Promised
Land as a place of holiness:

‫ספר שמות פרק טו‬

:ָ‫(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְךָ עַם זו גָאלְתָ נֵהַלְתָ בְעָזְךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶך‬
You in Your mercy have led forth the people whom You
have redeemed; You have guided them in Your strength
to Your holy habitation. Sh’mot 15:13

Up to this point, the Jewish People have been given an

understanding of the holiness of time and the holiness of
place, both stemming from God's involvement in history. Yet
in each of these, man is an onlooker, at best. Man may
2
Bereishit 2:1-3
‫בראשית פרק ב‬
‫(ב) וַיְכַל אֱלֹקִים בַיום הַשְבִיעִי מְלַאכְתו אֲשֶר עָשָה וַיִשְבֹת‬:‫(א) וַיְכֻלו הַשָמַיִם וְהָארֶץ וְכָל צְבָאם‬
‫ (ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יום הַשְבִיעִי וַיְקַדֵש אֹתו כִי בו שָבַת‬:‫בַיום הַשְבִיעִי מִכָל מְלַאכְתו אֲשֶר עָשָה‬
‫ פ‬:‫מִכָל מְלַאכְתו אֲשֶר בָרָא אֱלֹקִים לַעֲשות‬
3
Sh’mot 3:5
‫שמות פרק ג‬
:‫(ה) וַיֹאמֶר אל תִקְרַב הֲלֹם שַל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִי הַמָקום אֲשֶר אתָה עומֵד עָלָיו אדְמַת קֹדֶש הוא‬
5. And He said,' Do not come any closer; take off your shoes from your feet, for the place on which you
stand is holy ground.'
appreciate, benefit, or even partake of these types of
holiness, but holiness is external to him. Man himself is not
holy, but is given an opportunity to approach holiness. The
first time we find holiness connected to man is the law
taught in connection with the Exodus, regarding the special
status of the firstborn.
‫שמות פרק יג פסוק ב‬
:‫קַדֶש לִי כָל בְכור פֶטֶר כָל רֶחֶם בִבְנֵי יִשְרָאֵל בָאדָם ובַבְהֵמָה לִי הוא‬
Sanctify to Me all the firstborn, whatever opens the
womb among the People of Israel, both of man and of
beast; it is Mine. Sh’mot 13:2

In this case, holiness is connected to the Plague of the

Firstborn, in which the Egyptians were smitten and the
Jewish firstborn were spared. The holiness of the firstborn
seems less a change of status than the repayment of a debt
incurred when their lives were spared. This holiness is not
achieved, nor is it an innate quality.

The first instance of the type of holiness discussed in our

present parsha appears in God's words to the People of Israel
just before giving them the Ten Commandments:

‫שמות פרק יט‬

‫(א) בַחֹדֶש הַשְלִישִי לְצֵאת בְנֵי יִשְרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַיום הַזֶה בָאו‬
‫(ב) וַיִסְעו מֵרְפִידִים וַיָבֹאו מִדְבַר סִינַי וַיַחֲנו בַמִדְבָר‬:‫מִדְבַר סִינָי‬
‫(ג) ומֹשֶה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִקְרָא אֵלָיו‬:‫וַיִחַן שָם יִשְרָאֵל נֶגֶד הָהָר‬
‫ (ד) אתֶם‬:‫ה’ מִן הָהָר לֵאמֹר כֹה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵיד לִבְנֵי יִשְרָאֵל‬
‫רְאִיתֶם אֲשֶר עָשִיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָא אֶתְכֶם עַל כַנְפֵי נְשָרִים וָאבִא‬
‫(ה) וְעַתָה אִם שָמועַ תִשְמְעו בְקֹלִי ושְמַרְתֶם אֶת בְרִיתִי‬:‫אֶתְכֶם אֵלָי‬
‫(ו) וְאתֶם תִהְיו לִי‬:‫וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָה מִכָל הָעַמִים כִי לִי כָל הָארֶץ‬
:‫מַמְלֶכֶת כֹהֲנִים וְגוי קָדוש אֵלֶה הַדְבָרִים אֲשֶר תְדַבֵר אֶל בְנֵי יִשְרָאֵל‬
1. In the third month after the People of Israel left the
land of Egypt, the same day came they into the
wilderness of Sinai. 2. For they had departed from
Rephidim, and had come to the desert of Sinai, and had
camped in the wilderness; and there Israel camped
before the mount. 3. And Moshe went up to the
Almighty God, and the Eternal God called to him from
 the mountain, saying, 'Thus shall you say to the House
of Yaakov, and tell the People of Israel; 4. You have seen
what I did to the Egyptians, and how I carried you on
eagles’ wings, and brought you to Me.5. Now therefore,
if you will truly obey My voice, and keep My covenant,
then you shall be My own treasure among all peoples;
for all the earth is Mine; 6. And you shall be to me a
kingdom of kohanim, and a holy nation.' These are the
words which you shall speak to the People of Israel.

Holiness of man is connected to keeping the commandments

– specifically, the Ten Commandments, the "essentials of
Torah". It should therefore come as no surprise that the
theme of holiness reappears in Parshat Acharei Mot when
the Ten Commandments are reiterated. Quite the contrary:
Whereas in Shmot the Ten Commandments are stated, here
in Vayikra, the Ten Commandments are explained,
expounded upon, the ideas developed and applied. The call
to holiness that introduces this section seems most
appropriate.

In fact, the concept of holiness is an overarching theme in

the book of Vayikra; often referred to as Torat Kohanim,
Vayikra is comprised of laws of ritual purity. The
commandment to be holy is articulated as early on as
Chapter 11, in the context of the prohibition of non - kosher
animals:

‫ויקרא פרק יא‬

‫(מד) כִי‬:‫אל תְשַקְצו אֶת נַפְשֹתֵיכֶם בְכָל הַשֶרֶץ הַשֹרֵץ וְלֹא תִטַמְאו בָהֶם וְנִטְמֵתֶם בָם‬
‫אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִשְתֶם וִהְיִיתֶם קְדֹשִים כִי קָדוש אנִי וְלֹא תְטַמְאו אֶת‬
‫(מה) כִי אֲנִי ה’ הַמַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ‬:‫נַפְשֹתֵיכֶם בְכָל הַשֶרֶץ הָרֹמֵש עַל הָארֶץ‬
:‫מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִים כִי קָדוש אנִי‬
43. You shall not make yourselves abominable with any
creeping thing that creeps, nor shall you make
yourselves unclean with them, that you should be
defiled by them. 44. For I am the Eternal, your Almighty
God; you shall therefore sanctify yourselves, and you
shall be holy; for I am holy; nor shall you defile
yourselves with any manner of creeping thing that
 creeps upon the earth. 45. For I am the Lord that brings
you out of the land of Egypt, to be your God; you shall
therefore be holy, for I am holy. Vayikra 11:43-45

In Chapter 20, sandwiched between laws pertaining to

idolatry and a repetition of laws of illicit relationships, we
find holiness once again:

‫ויקרא פרק כ‬
‫ (ח) ושְמַרְתֶם אֶת חֻקֹתַי‬:‫(ז) וְהִתְקַדִשְתֶם וִהְיִיתֶם קְדֹשִים כִי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם‬
:‫וַעֲשִיתֶם אֹתָם אֲנִי ה’ מְקַדִשְכֶם‬
7. Sanctify yourselves therefore, and be holy; for I am
the Eternal, your Almighty God. 8. And you shall keep
My statutes, and do them; I am the Eternal God who
sanctifies you. Vayikra 20:7,8

We have seen, then, that the Book of Vayikra is not unique in

its concern with holiness, nor is our present parsha unique in
its communal, all-inclusive commandment to be holy. If
anything, these insights might bring us to this point in the
text even more perplexed than before our survey of the
known categories of holiness: We do not understand the
source of this holiness, the connection it creates between
God and the community, or how to attain this mandated
holiness. Our confusion is quickly resolved. The Torah
supplies us with practical steps, active measures to help us
create this new category of holiness; the laws taught in this
section, the commandments that are attached to this
commandment to be holy, are considered the essence of
Judaism. Within this essential section we find one
commandment which is considered the essence of all the
others:

‫רש"י על ויקרא פרק יט פסוק יח‬

:‫ אר"ע זה כלל גדול בתורה‬- ‫ואהבת לרעך כמוך‬
Love your neighbor as yourself – Rabbi Akiva taught:
This is the greatest principle of the Torah. Rashi on
Vayikra 19:18
‫‪While this commandment is clearly central and important, it‬‬
‫‪is unclear how the fulfillment of this commandment brings‬‬
‫‪holiness; it seems to be “only” a question of basic‬‬
‫‪interpersonal behavior, of decency.4 Additionally, a priori we‬‬
‫‪would have thought that holiness, defined by Rashi5 as‬‬
‫‪"separateness", would be more aptly expressed in precepts‬‬
‫‪that address man's relationship with God than in a principle‬‬
‫‪of interpersonal conduct.‬‬

‫‪Standing On One Foot‬‬

‫‪How does Rabbi Akiva arrive at his conclusion that this is the‬‬
‫‪most central principle of the Torah? It is safe to assume that‬‬
‫‪Rabbi Akiva extrapolated from the famous story of Hillel the‬‬
‫‪Elder's meeting with a potential convert:‬‬

‫תלמוד בבלי שבת לא‪.‬‬

‫שוב מַעֲשֶה בְנָכְרִי אֶחָד שֶבָא לִפְנֵי שַמַאי‪ .‬אמַר לו‪ ,‬גָיְירֵנִי עַל מְנָת שֶתְלַמְדֵנִי כָל‬
‫הַתורָה כולָה כְשֶאֲנִי עומֵד עַל רֶגֶל אחַת‪ ,‬דְחָפו בְאמַת הַבִנְיָן שֶבְיָדו‪ .‬בָא לִפְנֵי הִלֵל ‪-‬‬

‫‪4‬‬
‫‪See Rav Zadok, Hakohen in Pri zadik Kedoshim, section 11, and Kli Yakar Vayikra 19:18‬‬
‫ספר פרי צדיק פרשת קדושים ‪ -‬אות יא‬
‫והנה אמרו ז"ל [בתורת כהנים ומובא ברש"י] ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה‪ ,‬ומה שייכות זה לכלל כל התורה הלוא היא‬
‫רק מצוה שבין אדם לחברו‪ .‬ובגמרא (שבת לא‪ ).‬בגר שבא להתגייר שילמדו כל התורה כולה על רגל אחת ואמרו לו דעלך סני‬
‫לחברך לא תעביד פירש"י ז"ל לחברך זה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫כלי יקר על ויקרא פרק יט פסוק יח‬
‫ואהבת לרעך כמוך‪ .‬ארז"ל זה כלל גדול בתורה‪ .‬ובמס' (שבת לא‪ ).‬מעשה בההוא גר שאמר למדני כל התורה כשאני עומד על רגל‬
‫אחד ולמדו הלל פסוק ואהבת לרעך כמוך כל דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור‪ .‬וכפי הנראה שהגר היה גר צדק‬
‫ולא היה מהתל התולים לומר בדרך שחוק שילמדו כל התורה בעוד שהוא עומד על רגל אחד ממש‪ ,‬אלא ודאי בקש ממש שיעמיד לו‬
‫כל מצות התורה על יסוד אחד דהיינו רגל אחד אשר עליו יעמיד לו כל המצות כדי שלא יבא לידי שכחה המצויה בגר אשר לא למד‬
‫מנעוריו כלום ממצות התורה‪ ,‬ע"כ בקש ממנו שימסור לו כלל אחד הכולל כל התורה ועל דרך המליצה אמר כשאני עומד על רגל‬
‫אחד‪ ,‬וכוונתו למסור לו דבר הנאמר מהרה בלשון קצר והיינו ג"כ יסוד ורגל אחד וע"י שיזכור כלל זה יזכור את כל מצות ה'‪:‬‬
‫ולמדו פסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה'‪ ,‬כי כבר ארז"ל (מכות כד‪ ).‬בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק‬
‫ב ד) וזה אינו סותר דברי הלל כי כל מצות התורה הם על שני סוגים האחד הוא‪ ,‬המצות שבין אדם למקום ב"ה ויסוד לכולם האמונה‬
‫בה' השני הוא‪ ,‬המצות שבין אדם לחבירו ויסוד לכלם פסוק ואהבת לרעך כמוך‪ .‬ומטעם זה היו הכרובים פורשים כנפים למעלה מחוי‬
‫כלפי מעלה כנגד המצות שבין אדם למקום‪ ,‬ופניהם איש אל אחיו כנגד המצות שבין איש לחבירו‪ ,‬וכשאמר כאן על רגל אחד היינו‬
‫יסוד אחד לכל סוג וע"כ אמר לו פסוק ואהבת לרעך כמוך ועל רגל זה העמיד לו כל המצות שבין אדם לחבירו‪ ,‬ואמר לו גם סוף‬
‫הפסוק אני ה' דהיינו היסוד שעליו העמיד חבקוק כל מצות התורה והיינו האמונה בה'‪ ,‬ומאמר אני ה' דוגמת דבור אנכי הכולל כל‬
‫דברות ראשונות שבין אדם למקום ב"ה וחותם לכולם כבוד או"א כי מסוף דברו ניכר שראש דברו אמת‪ ,‬יען כי יוקח ק"ו מן כיבוד‬
‫אב ואם אל כיבוד השותף הג' ית' שמו הלא הוא אביך קנך‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫‪As we saw above, Rashi states that holiness is defined by separateness from sexual sins. See his‬‬
‫‪commentary to Vayikra 19:2, also see the comments of the Ramban, who notes that the Sifri makes a‬‬
‫‪general correlation between holiness and separateness.‬‬
‫רש"י על ויקרא פרק יט פסוק ב‬
‫קדושים תהיו ‪ -‬הוו פרושים מן העריות ומן העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה‪:‬‬
‫רמב"ן על ויקרא פרק יט פסוק ב‬
‫קדושים תהיו ‪ -‬הוו פרושים מן העריות ומן העבירה‪ ,‬שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה‪ ,‬לשון רש"י אבל בתורת‬
‫כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם‪ ,‬פרושים תהיו וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג)‪ ,‬והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני‪ ,‬כשם שאני‬
‫קדוש כך אתם תהיו קדושים‪ ,‬כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים‪:‬‬
- ְ‫ וְאִידָך‬,‫ זו הִיא כָל הַתורָה כולָה‬,‫ דַעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַעֲבִיד‬,‫ אמַר לֵיה‬.‫גַיְירְיה‬
.‫ זִיל גְמור‬,‫פֵירושָא הוא‬
On another occasion it happened that a certain heathen
came before Shammai and said to him, ‘Make me a
proselyte, on condition that you teach me the whole
Torah while I stand on one foot.’ Thereupon he repulsed
him with the builders cubit which was in his hand. When
(the non-Jew) went before Hillel, the latter said to him,
‘What is hateful to you, do not to your neighbor: that is
the whole Torah, and the rest is commentary; go and
learn it. Talmud Bavli Shabbat 31a

While Hillel’s statement is framed in negative language and

Rabbi Akiva’s is in the positive, they seem sufficiently similar
to convince us that Rabbi Akiva's source is Hillel's teaching.

Be that as it may, Hillel's response is neither simple nor

easily understood. It is more minimalistic than the approach
of Rabbi Akiva, for Rabbi Akiva's statement engenders
action, whereas Hillel instructs only passive behavior,
avoiding what is distasteful.6

In fact, Shammai's response may actually have been the

correct one – despite the fact that a rather negative
reputation has been developed for Shammai and his school,
who were seen as intolerant and impatient in this case.
Indeed, we have every reason to believe that Shammai was
a wonderful person, a welcoming and sociable scholar. His
favorite phrase7, his watchwords, are recorded in the Ethics
of the Fathers as follows:

‫משנה מסכת אבות פרק א משנה טו‬

‫שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים‬
:‫יפות‬

6
The negative formulation may be in line with the teaching cited above in the name of Rav Levi )Midrash
Rabbah Vayikra 24:5(, where he showed that the teachings of Parshat Kedoshim are parallel to the Ten
Commandments. The teaching which is aligned with “Love your Neighbor” is not to covet anything of your
fellow man, a negative formulation.
“Thou shalt not covet... any thing that is thy neighbor's )Shmot. 20, 14( and here it is written, Thou shalt
love thy neighbor as thyself )Vayikra 19, 18(.”
7
The teachings included in Avot were the favorite statements of each particular Sage. See Yehoshua Heshel
HaLevi of Vilna in Shoresh Davar, p.8, which is his introduction to his Ma'ayanei haYeshua.
 15. Shammai used to say: Make thy [study of the] Torah
[a matter of] established [regularity]; speak little, but
do much; and receive all men with a pleasant
countenance.

Perhaps we should see Shammai's response not as an

expression of antipathy towards a man in need, but as a
defense of the honor of Torah and Judaism. Shammai clearly
felt that the very question was impudent and insulting; to
attempt to sum up any religion or system of thought in a few
sentences is chutzpah. For this reason, the Talmud specifies
that Shammai rebuffed this impudence "with the builder's
cubit”, a critical tool in construction of solid buildings. Any
sturdy edifice needs a good foundation; Shammai's lesson
seems to be, if you stand on one foot you will soon fall down.
A building built on one foot will not stand; a philosophical
and religious education requires dedication, real study, real
open-minded enquiry. Therefore, Shammai chastises the
fellow with a builders' tool: Learn Torah properly; do not
settle for fleeting "sound bites". Start with the essential
foundations and build upon them systematically. Conversely,
it is hard to believe that any Jewish court would accept a
convert whose only knowledge of Jewish thought is
expressed by Hillel's three-word-long axiom; surely Hillel’s
parting words – “the rest is commentary, go and learn” are,
in terms of the potential conversion, more important than
the elevated thought which precedes them.

Your True Friend

How does this help us to understand the relationship of
loving one's neighbor to the central topic of the discussion,
the holiness of the community?8 We may find an answer in
Rashi's comments on this Talmudic story. When Rashi
explains Hillel's statement, “what is distasteful to your friend
(chavercha),” Rashi writes:

8
The Targum )pseudo( Yonatan incorporates Hillel's dictum in his commentary to the verse “Love your
neighbor as yourself”.
‫כתר יונתן ויקרא פרק יט פסוק יח‬
… ‫ לא תעשה לו אני ה‬,‫ שמה אתה שנוא לך‬,‫'ותאהב לחברך‬:
 .‫רש"י שבת לא‬
‫דעלך סני לחברך לא תעביד – ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקדוש ברוך‬
…‫ אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך‬,‫הוא‬
'Your friend (neighbor) and your father’s friend (neighbor) do
not abandon (Mishlei 27);' this refers to God. Do not go
against His word, just as it is distasteful to you when your
friend goes against your words…Rashi Talmud Bavli Shabbat
31a

By citing a verse in Mishlei, Rashi brings God into the

equation which otherwise would have referred only to the
relationship between two people. Hillel uses the word
chaverecha, your friend, whereas Rashi introduces a similar
but not identical word to describe this relationship – re'echa.
In this way, Rashi opens a window to his own understanding
of Hillel's statement: the Torah verse "Ve'ahavta lre'acha
kamocha"- Love you re'ah as yourself – was on Hillel's mind
when he formulated this as a central principle of Torah. In
fact, this is Hillel's explication of that Biblical verse: The shift
of language between haver and re'ah serves to include
commandments between man and man as well as
commandments between man and God – all in one short
statement.

Neither Rashi nor Hillel took undue liberties when choosing

their words. Their inclusion of God in this principle is not at
all forced or far-fetched once we recall that the Biblical verse
does not end with the words “as yourself”; rather, the
conclusion of the verse is, “I am God”. God is part of the
equation. God is involved in the man-to-man relationship.
God is manifest when neighbors and friends get along, when
people treat one another with mutual respect and caring.
The "greatest principle of the Torah", then, must be read as a
rejoinder to behave towards one another in a manner that
brings God into our personal and collective lives. This is the
path to holiness; indeed, loving your neighbor as yourself
becomes the epitome of holiness. The centrality of this
brotherly love is such that we would expect to find this
element at Sinai itself; as we shall see, the concept of
"ve'ahavta l're'acha kamocha" is, indeed, evident at Sinai,
though not in as explicit a form as the statement here in
Vayikra.

Dayenu!
At the Pesach seder, as we recount God's many acts of
kindness to us, one of the more curious statements is, “Had
we been brought close to Mount Sinai and not been given
the Torah – Dayenu, - it would have been enough." Yet what
value would the encampment at the foot of Mount Sinai have
had without the Revelation for which that encampment
prepared us? What is the value of being near the mountain –
if not to receive the Torah?9

The description of the scene at the foot of Mount Sinai

includes a textual oddity which is difficult to detect in
translation:

‫שמות פרק יט‬

‫(ב) וַיִסְעו מֵרְפִידִים וַיָבֹאו מִדְבַר סִינַי וַיַחֲנו בַמִדְבָר וַיִחַן שָם‬
:‫יִשְרָאֵל נֶגֶד הָהָר‬
2. For they had departed from Rephidim, and had come
to the desert of Sinai, and had camped in the
wilderness; and there Israel camped before the mount.”
Sh’mot 19:2

Each verb in this verse is conjugated in the plural, with the

exception of the encampment at the mountain, which is
conjugated in the singular. They encamped as one. At the
foot of the mountain, the Jewish people found unity.

‫רש"י שמות פרק יט פסוק ב‬

:‫ אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת‬,‫ כאיש אחד בלב אחד‬- ‫ויחן שם ישראל‬
Insert translation: And Israel camped there: As one man
…with one heart

Unity and love are mandated by the Tenth Commandment

(as taught by Rav Levi), but the Revelation itself was
predicated on the unity that the People of Israel displayed at
9
For a more extensive discussion of this idea, see my Notes on Parshat Yitro, 5769.
the foot of Mount Sinai. More than just an introduction to the
giving of the Ten Commandments, the Revelation was all
about unity.10 When this unity was fractured, the results were
catastrophic: When there is no appreciation of kedushat
ha'adam – holiness of man, kedushat hamakom – the
holiness of place- is lost. The Mishkan and the Beit
HaMikdash, which housed the holiness of Sinai, could not
endure without the unity of Sinai.11 Our service of God is
predicated on our love for one another. For this reason, we
preface our morning prayers with a statement of our
willingness to accept upon ourselves the commandment to
love our neighbors.

The idea of loving our fellow man is expressed by the verse

“Love your neighbor as yourself”. The expression of our love
of God is the Shma: “Hear O Israel, the Eternal is our God,
the Eternal is One," followed by the verse "Ve'ahavta et
Hashem" . Both of these statements, the foundation stones
of our faith, are profoundly intertwined in the life of Rabbi
Akiva -- the same Rabbi Akiva who established that loving
one's fellow man was "the most important essential principle
of the Torah", and the very same Rabbi Akiva who died with
the final word of the Shma on his lips – "echad", One.

Rebbi Nachman of Breslov notes that there are 49 letters in

the first two lines of Shma ("Shma" and "Baruch Shem").
These represent the 49 days of the Omer, the days between
Pesach and Shavuot when the Jewish People march toward
Mount Sinai to accept the Torah. This spiritual journey is
arduous; it is made of hard work on our interpersonal
relationships, for we cannot receive Torah until we are
unified. Until we have ahava, (love) for one another, we
cannot declare God as One – Ehad (One). The Hebrew word
10
See Sfat Emet Parshat Bhar 5641.
]‫ שנת [תרמ"א‬- ‫ פרשת בהר‬- ‫שפת אמת ספר ויקרא‬
‫הענין הוא כמאמר חז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שהתורה ניתנה לכלל בנ"י שהיו באחדות כמ"ש ויחן שם ישראל‬
.'‫פרש"י בלב א‬
11
See Ramban Sh’mot 40:34
‫רמב"ן שמות פרק מ פסוק לד‬
‫ כי תוכו‬- ‫ וכבוד ה' מלא את המשכן‬.‫ אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו‬- ‫(לד) ויכס הענן את אהל מועד‬
.‫ כענין שנאמר בהר סיני (לעיל כ יז) אל הערפל אשר שם האלהים‬,‫ כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן‬,‫מלא הכבוד‬
‫‪ahava has a numerical value of 13, equal to the numerical‬‬
‫‪value of the word Ehad.12 The parallel is instructive: One who‬‬
‫;‪truly loves God will love13. Rabbi Akiva was such a person‬‬
‫‪such was his love of God, and so his love of all mankind.14‬‬

‫‪The main symbols of our relationship with God are‬‬

‫‪intertwined with the symbols of unity: The Beit HaMikdash‬‬
‫‪was built in the area which united the Twelve Tribes, and‬‬
‫‪within the Beit Hamikdash stood the Keruvim, a physical‬‬
‫‪representation of the love between God and the Jewish‬‬
‫‪People. The hands of the Keruvim were raised toward‬‬
‫‪heaven, representing our love of God, but they faced one‬‬
‫‪another, representing our love for one another. When the‬‬
‫‪Jewish People ignored the Word of God, ignored holiness, the‬‬
‫‪Keruvim turned their backs to one another. Most significantly‬‬
‫‪for our discussion, the Keruvim stood on one foot: While‬‬
‫‪focused on one another and on Heaven simultaneously, they‬‬
‫‪did not fall. Perhaps we, too, can learn the entire Torah while‬‬
‫‪standing on one foot – by behaving like the Keruvim, focused‬‬
‫‪both on heaven and our fellow man.‬‬

‫‪12‬‬
‫‪See Liqutei Halachot, Laws of Bircot Hashachar - 5.‬‬
‫ספר ליקוטי הלכות ‪ -‬הלכות ברכת השחר הלכה ה‬
‫שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הם מ"ט אותיות‪ .‬כ"ה וכ"ד‪ ,‬בחינת מ"ט ימי הספירה…‬
‫ואז סופרין המ"ט ימים הנ"ל וכנ"ל‪ ,‬ועל ‪ -‬כן מתו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימי העמר (יבמות סב) כ"ד דיקא כי לא המתיקו‬
‫הכ"ד בתי דינים‪ .‬והעקר מחמת שלא היה בהם אהבה שהוא בגימטריא אחד‪ ,‬כי אי אפשר להכלל שם כי אם על ‪ -‬ידי אהבה ואחדות‬
‫שבישראל‪ ,‬כי אחדות שבישראל הוא אחדותו יתברך בחינת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו'‬
‫‪13‬‬
‫‪See Rav Tzadok M’Lublin Maamar Kedushat Hashabbat Maamar 5‬‬
‫ספר פרי צדיק מאמר קדושת שבת ‪ -‬מאמר ה‬
‫כי זהו שורש חיות הלב הישראלי בלב חכם לימינו וכמו שאיתא בשיר השירים רבה על פסוק ולבי ער‪ ,‬דהקב"ה לבן של ישראל כמו‬
‫שכתוב צור לבבי‪ .‬וצור הוא החוזק והתוקף שבלב היהודי שלא ינתק אפילו נוטלין את נפשו או יהודי או צלוב‪ .‬וזה שאומרים אחר‬
‫יחודא תתאה דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואהבת וגו'‪ ,‬בכל לבבך ובכל נפשך דאז מתיחדים כל חלקי לבבו ונפשו להיות‬
‫דבוקים רק באהבת השם יתברך‪ .‬ועל זה אמר בבראשית רבה ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה‪ .‬ובפרק במה מדליקין דעלך סני‬
‫לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה ואידך פירושה‪ .‬ופירש רש"י דלחברך קאי אהקב"ה דכתיב רעך וריע אביך‪ .‬ומכל מקום אין‬
‫יוצא מפשטיה ריעך ממש גם כן והכל אחד‪ ,‬כי מי שאוהב השם יתברך בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו להתאחד שורש נפשו‬
‫במקורה‪ .‬היא מתאחדת ממילא גם כן עם כל הנפשות דישראל שהוא שורש הכנסת ישראל שהם קומה אחת שלימה ברזא דהאדם‬
‫היה כאחד כיחודו של עולם יחיד בתחתונים‪ .‬דקודם החטא היה בו רק שורש הקדושה דנפשות הקדושות דכנסת ישראל‪ .‬רק אחר‬
‫שעירבב טוב ורע נכנס בו כוחות חיצונים שמהם נשתלשלו נפשות עכו"ם שיצאו גם כן מזרעו‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫‪It is important to note that in Pirkei Avot )3:14( Rabbi Akiva teaches: The reason man is to be loved – is‬‬
‫‪because he was created in the image of God.‬‬
‫משנה מסכת אבות פרק ג משנה יד‬
‫הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם‪.‬‬